כיתת האמנות הסתיימה, אבל ושתי יושבת דבוקה לכיסאה מול דף לבן. דברי המורה שלה הם הזמנה עדינה להביע את עצמה. אבל ושתי לא יודעת לצייר – היא לא אמנית. כדי להוכיח את הנקודה שלה, ושתי מסמנת בכעס נקודה על הנייר. "הנה!" היא אומרת. נקודה קטנה זו מסמלת את תחילת מסע ההפתעה והגילוי העצמי של ושתי במשל העדין הזה על רוח היצירה שיש בכולנו.