
"אני תמיד שם, מקשט את הקיר, אבל אני יכול לראות אותך בכל פעם שאתה מביט בי, מי אני?" אוסף של חידות מחורזות המעודדות ילדים לחשוב ולדמיין.
"אני תמיד שם, מקשט את הקיר, אבל אני יכול לראות אותך בכל פעם שאתה מביט בי, מי אני?" אוסף של חידות מחורזות המעודדות ילדים לחשוב ולדמיין.
חידות הן סוגה ספרותית שיש לה שורשים במורשת העממית שלנו. בבסיסה היא מיוסדת על טקסטים בעלי תבנית קבועה, בדרך כלל של פרוזה בחרוזים, המועברים מדור לדור. מטרת החידה היא ...
פעילות בגן ובכיתהמחנכת יקרה,
חידות הן סוגה ספרותית שיש לה שורשים במורשת העממית שלנו. בבסיסה היא מיוסדת על טקסטים בעלי תבנית קבועה, בדרך כלל של פרוזה בחרוזים, המועברים מדור לדור. מטרת החידה היא לשעשע ולהפעיל את המוח.
אילו חידות את זוכרת מילדותך?
ילדים מבינים ונהנים מחידות המתאימות לרמה ולאופי של החשיבה שלהם וכן לניסיון החיים שלהם.
למשל, על מנת שילד יבין שהתשובה לחידה "דומה לשיער, לא מכותנה ולא מצמר" היא שלג, הוא חייב קודם להיחשף לשלג.
כדי לפתור חידות, ילדים מתבססים על רמזים המופיעים בה, על ידע שיש להם ועל בחינה של אפשרויות אחדות עד שהם מגיעים לתשובה הנכונה. לדוגמא, בחידה על הנחש המופיעה בספר, הילד ראשית חושב על בעלי חיים השוכנים בסלעים. מכיוון שיש רבים כאלה, לא יהיה לו קל לנחש את התשובה. הוא מתקרב אל התשובה כאשר הטקסט מספר לו שהחיה חלקה, ארוכה, ידועה כארסית, ומתפתלת. לאט לאט אוסף הילד פרטי מידע, כפי שעושים במשחק הרכבה, כדי להגיע אל פתרון החידה.
פעילות מהנה!
لأحاجي- أو الحزازير باللّغة العامّية- صنفٌ أدبيّ يضرب جذوره في تراثنا الشّعبي. وهي في الأساس نصوص ذات قوالب ثابتة، مسجوعة في الغالب، وتتناقلها الأجيال بنفس نصّها الأصلي تقريبًا. وتهدف "الحزّيرة" إلى التّسلية، وتنشيط الذّهن والتّفكير. هل تذكرين بعض هذه الحزازير:
- طاسة طرنطاسة في البحر غطّاسة، جوّاها لولو وبرّاها نحاسة
- شعر منتوف، لا هو قطن ولا صوف
- حامل ومحمول وناشف ومبلول
- خذ منّه بكبر، وحطّ فيه بصغر
وغيرها من الحزازير التي يتمتّع بها الكبار والصّغار.
يستطيع الطّفل فهم الأحجية، أو الحزّورة- على عتبة سنته السّادسة. والسّبب في ذلك أنّ الحزّورة تعتمد في معناها التّورية البلاغيّة، أيّ أن تحمل الجملة معنيين: أحدهما مباشر وأقرب إلى الذّهن لكنّه غير مقصود، والثّاني أبعد لكنّه المقصود. هذه قدرة متطوّرة في التّفكير لا يمتلكها طفل الرّابعة أو الخامسة الّذي ما زال يدرك الأشياء من حوله على نحوٍ محسوس.
يستلزم حل الأحجية أيضًا معرفة حياتيّة، فحتّى يعرف الطّفل أنّ المقصود "بالشّعر المنتوف والذي هو لا قطن ولا صوف" هو الثّلج، يلزم أن يكون الطّفل قد انكشف لمادّة الثّلج، وكوّن مفهومًا ذهنيًّا لها.
والأحجية تتطلّب قدرة تفكير أخرى، هي التّصنيف وفق معايير معيّنة. فكي يصل الطّفل إلى حل أحجية الحيّة في كتابنا، يلزمه أن يفكّر أوّلاً بالحيوانات التي تعيش في جحور، وهي كثيرة، ممّا يصعّب عليه تخمين الإجابة. تضيق دائرة تخمينه حين يخبره النّص أنّها ملساء، طويلة، ومشهورة بسمّها، وملتوية. رويدًا رويدًا يجمع الطّفل أجزاء المعلومات- كما في لعبة البازل- ليركّب منها إجابة الأحجية.