הדוב מחליט להזמין את חבריו לסעודה אולם לא מוצא אוכל בביתו. חבריו מביאים לו אוכל והוא מרגיש מכך נבוך ועצוב, אך הם מסבירים לו שסיפוריו היפים הם כמוהם כ"סעודה לנפש ולדמיון". סיפור על חברות, תמיכה, והערך הרגשי של נתינה.
הדוב כל פעם אומר תודה לחבריו. מתי אנחנו אומרים תודה? מדוע חשוב שנודה? האם יש דרכים אחרות להביע את תודתנו, חוץ מאשר לומר את המילה "תודה"? לרעיונות אחרים, כנסי כאן.
פעילות בגן ובכיתה