בעוד עכברי השדה עובדים כדי ללקט זרעים ואגוזים לחורף, סומסום יושב לבדו על סלע שטוף שמש. "אני אוסף קרני שמש לימי החורף הקרים," הוא מספר להם. יום אחר הוא אוסף "צבעים", ואחר כך "מילים". וכשהאוכל נגמר, סומסום, החולם והמשורר, עם חנות האינספור האינסופית שלו, מחמם את לבם של העכברים האחרים, ומזינה את רוחם בחושך ימי החורף. הצעות להורים יתמקדו בערך הייחודי של כל אדם בקהילה ובחשיבותו של "מזון לנשמה".