גננת יקרה,

לכל ילד יש בובה או חפץ שהוא קשור אליו, וכשאלה הולכים לאיבוד, הילד מרגיש עצוב.

איך נשוחח עם ילדי הגן על חוויה דומה שהם חוו בעבר? איך ניטע בהם את ערך הנתינה? ואיך נעודד אותם לתרום את צעצועיהם או חפציהם לילדים אחרים הזקוקים להם?

נשוחח

לפני הקריאה הראשונה, נתבונן יחד בתמונות המופיעות על הכריכה הקדמית והכריכה האחורית: מי מצא מה? מה מרגיש דובי, ולמה? איפה מצא דובי את הארנב? מה יכול להיות כתוב על הדף התלוי על העץ?

דובי חשב שהארנב עצוב. למה הוא חשב כך? מה מעציב אותנו? איך אנחנו מביעים עצב?

נעצור בעמוד 33, וננסה לשער מה יקרה בהמשך.

דובי תלה מודעות על העצים כדי למצוא את הבעלים של הארנב.

מה עוד היה יכול דובי לעשות כדי למצוא אותו/ה?

האם איבדנו פעם צעצוע או חפץ אהוב? מה עשינו אז?

מומו נתן את הארנב שלו לדובי. למה?

האם נתנו פעם חפצים שאנחנו אוהבים לאחרים?

נחקור

חפש מודעות התלויות בסביבה שלנו, בעיתון או ברשתות החברתיות (יכול להיות שנמצא מודעות על חיות מחמד שהלכו לאיבוד). מה מספרות המודעות?

מה הבובה/צעצוע המועדפים עלי?

נעודד את הילדים להביא את צעצועיהם ו/או בובותיהם המועדפים לגן, ולספר עליהם לשאר הילדים.

נעשיר את השפה

נקרא ביחד את המודעות המופיעות בעמודים 14 ו־15, וננסח מודעות חדשות המתחילות בפעלים: איבדתי, איבדנו.

נהיה יצירתיים

נחשוב על חפץ שהלך לאיבוד בגן בעבר, או נדמיין חפץ שכזה, ונעצב מודעה על כך. נתלה אותה על דלת הגן.

נושיט יד

נקשט קופסה מקרטון ונאסוף בה בובות או צעצועים שאנחנו רוצים לתרום לילדים אחרים (באופן ישיר או דרך ארגון צדקה).

קריאה מהנה!